חלוקת רכוש בגירושין
בוררות בהליכי גירושין – חלוקת רכוש
1. חלוקת רכוש
בוררות, הינה הליך משפטי אלטרנטיבי לפתרון סכסוך בין בעלי דין. תהליך זה מתאים במקרים רבים גם למחלוקת בעניין חלוקת רכוש בהליך גירושין.
א. פנייה להליך בוררות בהליכי גירושין, יכולה להיות יתרון מהותי בשלב מקדמי ורצוני של בני הזוג, להגיע להסכמות שעניינן חלוקת הרכוש, מתוך רצון להימנע מ"מלחמה" שתכפה עליהם באמצעות עורכי הדין של הצדדים, בנסיון "למקסם" בתהליך הגירושין את התוצאה הכלכלית והרגשית , כל אחד ללקוח שלו.
ב. זוגות שיודעים לכבד ולהסתדר בחיים, ידעו אולי לעשות זאת בגירושין ויגיעו להסדר על חלוקת הרכוש בהבנה, ועם זאת, הליכה משותפת לבוררות תביא למצב של אובייקטיביות ובחינת העניין מקצועית, רצינית ואחראית, כל זאת, בעלויות נמוכות ובזמן יחסית קצר.
הליך הבוררות בחלוקת הרכוש, מאפשר לצאת לדרך חדשה עם פחות "מטענים רגשיים".
ג. חלוקת רכוש עם הסכם ממון, הינה יחסית פשוטה היות והכללים ברורים כמו גם היקף וסוג הרכוש לחלוקה וכל שנדרש זו הגדרה פרשנית ובדיקה מדוייקת של ההסכם.
ד. חזקת השיתוף וחוק יחסי ממון רלוונטיים גם לידועים בציבור.
במאמר זה נעסוק בחלוקת רכוש, התהליך והזמן הקצר לפתרון המחלוקות בין הצדדים
2. הליך הבוררות
א. הליך הבוררות מתאפיין בכך שהוא קצר מהליך משפטי רגיל, בין אם זה בבית הדין הרבני או בבית הדין לענייני משפחה.
ב. הליך הבוררות מתנהל באינטנסיביות ומאפשר להציג נתונים מוסכמים ונתונים במחלוקת. עלויות התהליך נמוכות באופן משמעותי ביחס לעלויות הליך משפטי רגיל שבדרך כלל הינו ארוך, מורכב ו"מתודלק" ברעיונות, שיטות ואסטרטגיות עפ"י כישוריהם של עורכי הדין הפועלים בתחום.
ג. בהליך הבוררות יגדירו הצדדים לסכסוך את גבולות הסכסוך ואת סמכויות הבורר, והתחומים עליהם נדרשת הכרעה מקצועית ואובייקטיבית.
ד. חשיבות רבה בבחירת בורר מוסכם על הצדדים, הינו מתן אמון מלא בו ע"י כל אחד מהם לעניין זה ועל כן קיימת חשיבות קריטית בהצלחת התהליך.
ה. הבורר יפעל עפ"י חוק הבוררות ומשכך, עליו להיות נטול פניות למי מהצדדים באופן שיאפשר לו להכריע בעניינם באופן מקצועי ובתום לב.
ו. ניתן להתנות בהסכם הבוררות כי אפשר יהיה לערער על פסיקת הבורר בפני בית דין באם הליך הבוררות היה לדעת מי מהצדדים נגוע בחוסר תום לב.
ז. פסק בוררות בנושא חלוקת רכוש
· הבורר יבהיר לצדדים את מודל הפסיקה העתידי עפ"י 2 שיטות חלוקת הרכוש הנהוגות בישראל כמפורט בהמשך. הנושא יירשם בחוזה הבוררות מול הצדדים.
· פסק הבוררות יתמקד אך ורק במה שהגדירו לו הצדדים לפסיקה בחלוקת הרכוש
· ניתן ורצוי לאשר את פסק הבורר בהסכם בבית הדין הרבני או בבית הדין לענייני משפחה.
3. מהו רכוש משותף
א. הרכוש המשותף שנצבר במהלך החיים, כולל בד"כ את הפרטים הבאים: בית/דירת מגורים, נדל"ן להשקעה, תכולת בית כולל חפצי אמנות, פקדונות בבנק, חשבונות עו"ש, מטבע חוץ, מניות, קרנות נאמנות, קרנות השתלמות, קופות גמל, קרנות פנסיה, ביטוח מנהלים.
ב. רכוש משותף נוסף מורכב הינו עסקים וחברות שהוקמו במשותף או ע"י אחד מבני הזוג תוך שנות הזוגיות או לפני החתונה והמשיכו לפעול במקביל לתקופת הזוגיות.
4. רכוש משותף – מיפוי
מיפוי הרכוש המשותף הוא תהליך מקדים, אותו ינחה הבורר לעשות, כולל הצגת מסמכים ונתונים רלוונטים וברורים ומתואמים לזמן הבוררות.
בעניין זה ניתן להיעזר בכלים חדשניים כמו "הר הכסף", "הר הביטוח" ו/או כל נתון אחר אותו ניתן לקבל מגורמים רשמיים כמו חברות הביטוח, בנקים, משקיעים מוסדיים , רישומי טאבו ורישומים בחברות משכונות.
5. עקרונות מנחים לחלוקת רכוש
בישראל נהוגות 2 שיטות של חלוקת רכוש בין בני הזוג עפ"י מועד הנישואין.
א. הלכת השיתוף במקרה של נישואי בני הזוג לפני 1.1.1974
· עיקרה של הלכת השיתוף היא, שלבני הזוג קמה במהלך הנישואין זכות קניינית בכל הנכסים והוא יכול לדרוש את חלקו בכל עת. הלכת השיתוף חלה על כל זכות בעלת שווי כלכלי לרבות עסקים גם במצב בו העסק מנוהל רק ע"י אחד מבני הזוג, כולל הזכויות והחובות שבו.
· כל רכוש אשר נצבר במהלך הנישואין יחולק בחלקים שווים.
· כל רכוש אחר שמקורו לפני הנישואין ורכוש שהתקבל במתנה או בירושה, שייך לבן הזוג אשר הביאו, או קיבל אותו, אלא אם הוסכם אחרת.
ב. חוק יחסי ממון במקרה של נישואי בני הזוג לאחר 1.1.1974
· החוק מגדיר הסדר איזון משאבים נדחה, לפיו במקרה של פקיעת נישואין, קמה הזכות של בן הזוג לחלקו ברכוש המשותף.
· כל זכות שיש לה שווי כלכלי ונצברה בתקופת הנישואין, תחולק בחלקים שווים.
· בעלות על רכוש שהביא אחד מבני הזוג טרם הנישואין, תיבחן במימדים נוספים כמו השבחה ומקור הכספים להשבחה, תשלום משכנתא ומקורות הכספים לכך, מצבים של השתתפות מהותית בהשבחה.
· חובות שנצברו ממהלך החיים המשותפים כתוצאה מרכישת נכס, או מהתנהלות בני הזוג בחייהם המשותפים, יראו בו חוב משותף.
· נכסי פרישה, הינם בעלי שווי כלכלי ואולם הזכות נקבעת לטווח הנכסי בו בני הזוג ניהלו חיי שיתוף.
· ירושה ו/או מתנה שניתנה לאחד מבני הזוג, אינם נכסים ממאמץ משותף במהלך הנישואין באם לא הייתה כוונה לשתף בהם את בן הזוג. כוונת הצדדים והתנהלותם יכולה לסייג כלל זה.
כוונת הפסיקה בדור 3 החל מתחילת שנות ה-2000
קיימת רגישות לכוונת הצדדים (דיני חוזים ודיני קניין), אם התברר שהצדדים הקפידו על הפרדה רכושית, לא ייכפה איזון משאבים גם אם אין הסכם ממון. לעומת זאת, אם הצדדים לא הקפידו על הפרדה רכושית, הנכסים ישותפו. ייתכנו מצבים בהם נכסים שנצברו במאמץ משותף – אם אין הסכם ממון, לא תהיה הפרדה רכושית.
הערה
אין במאמר זה משום המלצה משפטית ו/או הזמנה להתקשרות עם המכון לבוררות עסקית או מי מאנשיו. מידע זה ניתן כשירות לציבור.
